שאלת השאלות...
נשים בצד את העניין הביטחוני הבוער, ונתמקד לרגע ברמה הפיננסית. יוקר המחיה... חוסר הוודאות הכלכלית... יום העבודה המתארך לעומת הפנאי ההולך ומתקצר... דבר אחד בטוח: רובנו מבלים זמן ניכר במרדף אחר הכסף - מי בניסיון "לצוף כדי לא לשקוע", ומי בבחינת "יש לו ורוצה עוד".
לצידם, שוכנים מתי-המעט, יוצאי הדופן. אלה שישימו בראש מעייניהם ולנגד עיניהם את העשייה החברתית והמעש הקהילתי, לרוב כתחליף אבסולוטי להון הגשמי, היום-יומי. בראש המחנה עומדות להן תנועות הנוער והבוגרים. חדורי אמונה, ויש שיאמרו סגפנות, בוחרים אלה - במודלים שונים, אומנם, אך תחת מעטפת אידיאולוגית דומה, במידה רבה - בשגרה שכולה נוגעת, משפיעה ומושפעת ממעגלים, קרובים ורחוקים, של חברה וחינוך. לעתים, קשה להזדהות (ומותר גם להשתומם...), ועדיין - קשה שלא להעריך. אלטרואיסטים או "סתם" משוגעים לדבר - אלה הם מתחזקי ה"דבק", אותו דבק שמאגד את מעטפת כור-ההיתוך הנפלא והאסוני שמשרטט את חיינו בארץ הקודש.
כאן, ב"נפגשים ביזרעאל", מרכז הסמינרים של קיבוץ יזרעאל, אנחנו אוהבים את החבר'ה האלה... לא בכדי, כמובן... והלא הקיבוץ הוא חוד-החנית (הנשחקת, יש לומר) של הזרם השיתופי, נעדר הדיפרנציאל... ומה טבעי יותר מאותה ברית מנצחת של הקהילה השיתופית בצד משתפי הקהילתיות?
"נפגשים ביזרעאל", היכן שהנוף האנושי פוגש בדומם...
נשתמע!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה